מסלולי נדודים

זכות גדולה נפלה בידי מוזיאון תל אביב לארגן תערוכת יחיד לקולנוענית ויוצרת חשובה כשנטל אקרמן. אקרמן, בלגית המתגוררת בפריז, היא יהודיה ובת לניצולי שואה. יש לה קרובי משפחה בארץ, היא ביקרה כאן כמה פעמים, ויכולה לפטפט מעט בעברית. את סרטה האחרון, "שם למטה", יצרה בשנה שעברה, בעת שהות קצרה בארץ. זהו סרט החסום כמעט לחלוטין למבט. הוא מצולם מתוך הדירה תל אביבית שהתגוררה בה כאן, ברחוב יונה הנביא. מבעד לתריסים מצלים היא צילמה אקרמן חלונות של בתים סמוכים, ספק מציצה ספק פוחדת לצאת החוצה. התמונה החשוכה והלא ברורה שהתקבלה, שהיא גם סטטית באופן מעיק, היא היפוכו של מימוש המרחב בארץ ישראל, של היציאה לשמש הבריאה, המציינת את האפשרות הציונית.

מגוון הנושאים שמעסיק את אקרמן נפתח לפליטות ולהגירה במובנם האוניברסלי, תוך ניסיון עיקש, שכמו נועד לכישלון, להצביע על מומנט אוטוביוגרפי ספציפי. מרבית מיצבי הוידיאו בתערוכה, ששמה "אוטוביוגרפיה ספירלית" (אוצרת: עדנה מושנזון), עוסקים בכך במפורש. "מן המזרח" מ-1995, שהיה מיצב הווידיאו הראשון שיצרה, מבוסס על סרט תיעודי שצילמה שנתיים קודם לכן. הסרט צולם במהלך מסע שערכה האמנית מבריסל, עיר הולדתה, לרוסיה, דרך גרמניה ופולין. הסרט נועד במקורו לעסוק בדמותה של המשוררת הרוסית אנה אחמטובה. אולם כפי שקורה הרבה בעבודתה של אקרמן, התוכנית הראשונית משתבשת והניסיון לאחוז בנושא בעל גבולות מוגדרים נשמט לטובת עבודה רוחבית, חסרת נושא לכאורה, אך בעלת סבטקסט אוטוביוגרפי. כי הסרט משרטט מסע נדודים הפוך מזה של הוריה ממזרח אירופה למערבה, והוא עושה זאת ברגע פוליטי של התפוררות ואי-ודאות (במקרה זה – התפרקות הגוש הקומוניסטי). בסרט המופשט הזה, שהמצלמה חולפת בו בסבלנות על פניהם של מאות אנשים ברוסיה, מבלי לראיין אותם, כל אדם הוא פליט או פליט בפוטנציה, וכל יחיד נגוע ללא תקנה בנסיבות היסטוריות ההופכות אותו לקורבן.

כבספירלה, מנסה אקרמן להתקרב להכלה של סיפורה האישי שלה ושל אמה. היא מנסה לאתר נקודת ראשית, מקור, השפעה או הולדה. בסרט "שנטל אקרמן על שנטל אקרמן", שיצרה ב-1996 עבור ערוץ ארטה היא מנסה לברר לעצמה מאין מצאה, כנערה צעירה בשנות ה-60, את הכוחות להתחיל לביים סרטים כאילו יש מאין, תוך הפרת האיסור של הדיבר השני (יצירת דימויים). היא מוצאת את מבוקשה, כאילו, בסבתה, שלפי סיפורי אמה הייתה נערה מוכשרת שציירה ציורים גדולים שהיו בהם פנים. במיצב העיקרי בתערוכה, הקרוי "לצעוד לצד שרוכי הנעליים במקרר ריק" הופך סיפורה של הסבתא, שנספתה בשואה, לנקודת הראשית הזו. חלק הווידיאו של המיצב מבוסס על יומן שכתבה הסבתא בשנות נעוריה בפולין. היומן שרד בדרך פלא והגיע אל האם בדרך מיסטורית. אקרמן ואמה מופיעות בווידיאו, האם קוראת את הטקסט בפולנית ומתרגמת אותו, ותוך כדי מספרת על שנות נעוריה שלה במחנות המוות. אפשר לשפוט את התוצאה כסנטימנטלית, ואולם אז מתפספס מימד הקריאה הרטרוספקטיבי בעבודתה של אקרמן, המנסה לפייס בין האבסורדי, המזעזע והביתי.

ספטמבר 2006

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s