תערוכת האמנות המגוונת

65483-kaiser

במה לפתוח ביקורת על תערוכה המוצגת בימים אלה בתל אביב ומתקראת "האמנות המנוונת"? אולי בפירוט כמה מהמשמעויות של entartet – "מנוון" בגרמנית – מילה שהצירוף "אמנות מנוונת" נגזר ממנה. entartet פירושה גם לא נורמלי, ממזרי, מעוות, דקדנטי ומושחת. למקצת המשמעויות האלה הקשר קליני. ואכן, הפעיל הציוני מקס נורדאו, מי שטבע ב-1892 את המושג "אמנות מנוונת", הסתמך על מחקר בקרימינולוגיה שאפיין טיפוסים של מועדים לפשע (על פי תווים פיזיונומיים אגב). תערוכת "האמנות המנוונת" שהציגו הנאצים במינכן 35 שנה אחר כך לא עיוותה הרבה את כוונותיו המקוריות של נורדאו. בהחילו מושג מן הקרימינולוגיה על האסתטיקה יצא נורדאו נגד האמנות המודרנית של זמנו, למן הסימבוליזם בספרות ובשירה ועד האימפרסיוניזם בציור. חשוב לציין שהביקורת של נורדאו הייתה אופיינית מאוד לזמנה הן במינוחה הקליני הן בחרדת המודרניות שלה. כבן נאמן לתרבות גרמניה (אף שהיה הונגרי במוצאו) גרס נורדאו חזרה לערכי מוסר ואמנות גרמניים מסורתיים שבאמצעותם ניתן יהיה להילחם בניוון החברתי הפושה כביכול באירופה של מפנה המאה.

בטקסט התערוכה של האוצרת, מעין אמיר, נכתב ש"תערוכת 'האמנות המנוונת' היא אירוע קיצוני ברצף ההיסטוריה של התערוכות". גם כאן כדאי להעמיד דברים על דיוקם. נאציזם, מודרנה, פרימיטיביזם, עיוות, קיטש ומוות – בכל אלה יש כדי להסעיר את הדמיון (אז כעכשיו), ובייחוד מבעד למובנים של "אוצרות" ו"תערוכה" כפי שאנו אוחזים בהם כיום. ואולם, "ההיסטוריה של התערוכות" היא הקשר מטעה לדיון בתערוכת "האמנות המנוונת", משום שאם נבחן את מנגנון השליטה הנאצי בכללותו, התערוכה לא הייתה אירוע קיצוני אלא ביטוי אחד מיני רבים למעורבות הנאצית היסודית בכל תחומי החיים – אם תרצו, אירוע קיצוני ברצף של אירועים קיצוניים. תאוות השליטה, המיון והארגון של הנאצים לא נגעה רק לתרבות גרמנית "טהורה". אדרבא, דווקא את היסודות המסוכנים חייבים היו למיין, לרכז, לבודד, להציג ולחקור. את תערוכת "האמנות המנוונת", שהנאצים הציגו בה אמנות מודרנית למיניה שהוחרמה מאוספים ציבוריים וממוזיאונים ברחבי הרייך, יש לראות לצד מפעלים נאציים כגון קונצרטים של "מוזיקה מנוונת", תערוכת "היהודי הנצחי", "המכון לחקר השאלה היהודית" וה"קולטורבונד" – ארגון גג לתרבות יהודית שהנאצים שלטו בו למעשה. אותו עיקרון שנגע ליהודים וליסודות חברתיים "מנוונים" אחרים נגע גם לאמנות המודרנית: ריכוז וגטואיזציה תחילה, גירוש והשמדה אחר כך. מתוך אלפי היצירות שהוצגו בתערוכת "האמנות המנוונת" חלק נמכר מחוץ לגרמניה, חלק הושמד במדורת ענק וחלק נפל בידי בכירים נאצים חובבי הז'אנר.[1]

תערוכת "האמנות המנוונת" המוצגת בגלריה דן נתפסת כצפוי לניצוצות הסנסציוניים הנקשרים למונח שהיא נוטלת ממנו את שמה. במובנים רבים זו תערוכה כוללנית מכדי לבוא חשבון עם המונח הזה, עם ההיסטוריה שלו ועם דימוי המודרניות הנובע ממנו, שלא לגמרי נס ליחו. מקצת העבודות עוסקות בשיקוף של נאציזם ושל רוע, מקצתן באנטישמיות, מקצתן בקיטש בורגני, מקצתן בפרימיטיביזם ומקצתן בפיסול ובציור המבקשים להיקרא כ"אמנות רעה". הרוב המכריע של העבודות שבה לא נוצרו במיוחד בעבורה, ומכיוון שכך זיקתן לנושא אינה אלא אסוציאטיבית. השיטוט האסוציאטיבי באזורי הדמדומים של הקיטש והרוע מאצילים לתערוכה מראה לא אחיד של תרגיל קונספטואלי א-היסטורי נוסח קומר ומלמד – מקבץ של תשובות, חלקן מאולצות, לשאלה: "כיצד אתה מתאר לך אמנות מנוונת"? המרחק כה רב בין שני קוריוזים כמו ציור של מאיר פיצ'חדזה, שנראות בו נשים כתומות בתנוחת ריקוד משונה, ובין תצלום דיגיטלי לא ברור שארנון בן דוד חתום עליו, עד שלא נותר אלא למקם את שתיהן (ואת שאר התערוכה) באותו אזור דמדומים הזוי. האם לכך נתכוונה האוצרת כשכתבה ש"הרצון להימנע ממתן הנחיות לאמנים מקפל בתוכו גם את הרצון שלא להגביל את הדיון"?

ובכל זאת, לפרקים עולה מהתערוכה דימוי שהמילה "ניוון" הולמת אותו בהחלט. זהו ניוון שמוסב כמובן על היפוכו של מה שנאצים הדביקו עליו את תווית "האמנות המנוונת" – כלומר על גילומים של טעם רע: דיוקן אבי האמן, ריאליסטי וממוסגר לתפארת, מאת דורון רבינא; "נוף מהסטודיו שמעולם לא רציתי לעזוב", ציור עגמומי של ניר הוד; או העתקים שקדניים של ציורים שצייר היטלר מאת בועז ארד – כל אלה ועוד כמה מסתופפים בקטגוריה הזאת. מאחר שהם כאן כדי להדגים רעיון, כדי שנשתאה לנוכח הטעם הרע, כמה עבודות המתייחסות בבירור לפרימיטיביזם ולאטביזם מאזנות בנקל את התמונה, כמו פסל יפה של איתן בן משה או הקונסטרוקציות המתכלות של שי-לי עוזיאל. אך מכל העבודות זו שמותירה את הרושם החזק ביותר היא "מצעד הגאווה" של רותי סלע, וידיאו שנערך מקטעים שצולמו במצעד הגאווה בירושלים. מצלמתה של סלע מיילדת ברצון את המפלצות ואת השדים שבפניהם של המפגינים הדתיים נגד המצעד, עד שגם הם נדחקים מפני כוחות המשטרה.

התערוכה "האמנות המנוונת" מוצגת בימים אלה בגלריה דן בתל אביב. אוצרת: מעין אמיר.


[1] לקריאה נוספת בעניין מנגנון השליטה הנאצי, ובכלל זה בתחומי התרבות, ראו: שאול פרידלנדר, "גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, 1933-1939 ". תרגום: עתליה זילבר.

מחשבה אחת על “תערוכת האמנות המגוונת

  1. חיפשתי ברשת אינפורמציה על הקולטורבונד בעברית – אין יותר מדי – והגעתי לגמרי במקרה לאתר שלך… ביקורת נהדרת, אגב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s