We will always have mr. big

Dan_Flavin

ערב אחד, לפני ימים לא רבים, נזדמן לי לצפות בשידור החוזר של פרק הסיום של הסדרה "סקס והעיר הגדולה". הגראנד פינאלה חולקה לשני פרקים. מאחר שצפיתי בראשון, לא הייתה ברירה אלא לצפות גם בשני, ששודר בליל המחרת. הגיבורה, קרי ברדשו, מגיעה לפריז עם חברהּ, אמן ממוצא רוסי ושמו אלכסנדר פטרובסקי. פטרובסקי זה, אמן מהולל ואיש העולם (בגילום מיכאל ברישניקוב), עומד להציג תערוכה נרחבת מיצירותיו בפריז, וזו עילת הביקור. זה ביקורה הראשון של מדאם קרי בעיר, ותחילה היא מוקסמת מן הפאר וההדר של עיר האורות: היא ופטרובסקי מתאכסנים באחד היוקרתיים שבמלונות העיר, הפלאזה אתֶנֶה בשדרות מונטיין (לא הרחק מחנות הדגל של המותג שאנל). כמו חתול המתפלש בקצפת, היא יוצאת למסעות קניות בלתי מרוסנים, עטויה במחלצות שהן מחווה לשיק הפריזאי "הנצחי": תחילה היא נראית במערכת סריג מפוספסת, שחורה-לבנה, של סונייה ריקייל, בצללית הדוקה נוסח אפנת ה-fin de siècle; מאוחר יותר תמתין לשווא בסוויטה האלגנטית לאהובה המאחר לשוב, ולגופה "שמלת אלף שכבות" הדוקה במותן של ורסצ'ה, שהיא ללא ספק מחווה לדיור. הפאר הקיטשי, הסכריני כל כך, אינו פוסק: בפרק הבא (part deux) תתמזג בגוני-הגונים הפסטליים של טרקלין עוגות רוקוקואי ותלעס מיני מאפים, ולגופה שמלה אדומה מנוקדת שחור (בלנסיאגה).

הסטיילינג המפורכס מדי של קרי, העומד לא אחת בניגוד לשיק הקז'ואלי והבלתי מתאמץ של המקומיות, מסמן לנו שמדובר בכלוב של זהב. בהעדרו של פטרובסקי, העסוק כל-כולו בהכנות לתערוכה, קרי הבודדה והמשועממת שוקעת בדיכאון. גם הבוז הידוע לשמצה של הפריזאיים לא נפקד: תחכום אירופאי (אמיתי או מדומה) הוא כידוע אויב בנפש של האמריקאיות הכנה והבוטחת. אבל כשמדובר בסטייל, נחוץ מאוד לקבל את אישורם של האירופאים, והצרפתים בפרט, ומה רבה שמחתה של קרי לכשמתברר לה שגרושתו של פטרובסקי, סטייליסטית פריזאית שנאותה לפגוש אותה ללאנץ' (במסעדה שעל גג הפומפידו) חושבת טובות על הופעתה.

שני הפרקים עומדים בסימן דיור: ערב אחד, כשהיא מלווה את בן זוגה לפתיחה מקדימה של תערוכתו, היא לובשת שמלת טול בצבע טורקיז בהיר, שרק מבליטה את חוסר השייכות שלה. חוש האופנה המופרך קרי, שתמיד הלם איכשהו את רחובות מנהטן, מתפקשש דווקא בפריז, שבה פנטזיית האופנה עשויה הייתה להתממש אחת ולתמיד. הפאר שלה נראה מוגזם ואנכרוניסטי, פנטזיה פריסאית לתיירים. בכל מקרה, כשהיא בורחת החוצה מן הפתיחה (סצנה המעוצבת בקווי "הכלה הבורחת מהכנסייה"), מסתבר שתערוכתו של פטרובסקי מוצגת במוזיאון הז'ה דה פום שבגני הטווילרי. וכאן מגיע ליוצרי הסדרה (שפישלו כל הדרך ביצירת קריקטורות גסות מדי של האנטיפטיות הצרפתית) ציון לשבח על האותנטיות, שכן הז'ה דה פום אכן מציג תערוכות עכשוויות של אמנים חיים. ואין לזלזל בזה, משום שלעתים קרובות מדי בקולנוע ובטלוויזיה, אמנות ואמנים הם פח זבל של קלישאות שכל קשר בינם ובין המציאות מקרי.

ברשימה מעניינת של פיה קטון, הדנה ביחסי הגומלין שבין אופנה ואמנות ב"סקס והעיר הגדולה", נרמז שפטרובסקי, אמן של "מיצבי תאורה", הוא מין מקבילה פיקטיבית של דן פלבין, מייסד הז'אנר ונצר מובהק למינימליזם האמריקאי. (התרגום העברי פישל כאן: כשקרי מוכיחה את פטרובסקי על שהוא מבכר לבלות את כל זמנו בחברת light installations, אנו מקבלים בתרגום "מתקני תאורה".) דבר שקטון תוהה עליו הוא כיצד אמן חזותי, עשיר ומצליח ככל שיהיה, עשוי להרשות לעצמו לגור דרך קבע בסוויטה במלון יקר כפלאזה אתנה. גם אני תהיתי על כך, אך מסתבר שפח הזבל של הקלישאות (והפנטזיות) על אודות אמנים יכול לסבול עוד המצאות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s