התערוכה הסודית

magid

הכותרת הייתה מפתיעה בהחלט: השירות החשאי של הולנד סגר תערוכה בטייט מודרן. מה לשירות החשאי ולתערוכת אמנות עכשווית, כול שכן לשירות הביון ההולנדי, ארגון שאינו נמצא בכותרות כדבר שבשגרה, וחשאיותו הרבה נובעת קרוב לודאי גם מחוסר העניין המוחלט שהוא מעורר? אבל כך קרה: בראשית החודש באו סוכני הארגון הזה אל תערוכתה של האמנית האמריקאית ג'יל מגיד שנפתחה בטייט בספטמבר, החרימו כמה עבודות ושינו את אופן התצוגה של ספר אומן שהציגה: השחירו בו עמודים מסויימים (בררר….) ומיקמו אותו בתיבת זכוכית, שלא לאפשר קריאה ודפדוף.

המוזרות שעל פני השטח היא לא-כלום לעומת מה שמתגלה בהמשך, שלשירות הביון ההולנדי הייתה חזקה על יצירותיה של מגיד שהוצגו בתערוכה, מפני שהוא עצמו הזמין אותן. למה הדבר דומה – מבחינת סגנון האמן לפחות, אם לא מבחינת סגנון הארגון? לעבודה שייצור האמן ברק רביץ, לדוגמה, בהזמנת השב"כ, או בהזמנת המוסד אם מתעקשים. אלא שהתמונה המוזרה של סוכנים מטעם הביון ההולנדי (שפניהם טושטשו), הנכנסים אל היכל העכשוויות הנונשלנטית והבטוחה בעצמה, ומתערבים לה בענייניה, אינה אלא תוצר פריקי – גם אם מתבקש, מגיד הרי קראה לתערוכתה Authority to Remove – של מציאות שגרתית בהולנד, שבה מוסדות ציבור החונכים מבנים חדשים חייבים על פי חוק להזמין יצירה מאמן. בהולנד קיימת מערכת ענפה ביותר לתמיכה באומנים, בהצגת אמנות, במחקר, ובפרוייקטים ציבוריים, והעבודה שהזמין מטה הביון ההולנדי מג'יל מגיד אינה אלא גילוי אחד שלה. וכמו שאפשר לראות, העיקרון המחייב אמנות כמעט בכל מקום ובכל הקשר עשוי להגיע לכדי אבסורד.

אומנם מפתה לראות את תמונת סוכני הביון בתערוכה כעין מיצג. אבל האפשרות הזו, שלפתע היא נראית סבירה יותר ואפילו בנאלית, לא התקיימה במציאות. מן התיאורים שבעמוד התערוכה באתר הטייט עולה שמגיד טוותה בתערוכה סיפור של אהבה נכזבת, אפופה חשאיות. היא ביקשה לא רק לחדור אל מוסד הביון ולהיות חלק ממנו, אלא גם לקבל ממנו סוג של הכרה. את ממצאיה וחוויותיה ממגעיה עם גורמים שונים של גוף הביון היא תרגמה לעבודות טקסט – משפטים כתובים בניאון ורומן עב כרס, שהיא עוטה בו דמות פיקטיבית של סוכן חשאי. יש לציין שהתערוכה בטייט אמורה הייתה להיות האפשרות היחידה להביט בעבודות בטרם יוצבו במשרדי הביון ההולנדי, הרחק מעיני הקהל הרחב. מן העמדה הזו של האמנית, המציגה את עצמה בעמדה מוחלשת לכאורה ביחס לארגון שהוא כוחני בהכרח, עולה אפקט קומי, שאף שהוא שייך לאופק הציפיות מן העבודה, לא בטוח שהוא שם ללעג את מה שהאמנית התכוונה לו. הפנטזיה לביטול הפרדת הרשויות, שהייתה מתממשת לו הוחרמו העבודות בשיתוף פעולה עמה – היפותזת המיצג – מימשה במציאות דבר אחר לגמרי: פרודיה על אמנות עכשווית.

ג'סיקה פרקר לובשת סוניה ריקייל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s