המסע

"I lost someone precious", במילים האלה פתחה לטיסיה סדייה את אלבומה האחרון, The Trip. האלבום מוקדש לאחותה הצעירה, שהתאבדה, וכל שיריו הראשונים הם כמין שירי התמודדות, ישירים יותר ופחות. שירים יפים, מתנגנים, ומילותיהם בהירות. כידוע, סדייה היתה הזמרת הראשית של סטראולאב, שאז שירתה (וגם הטקסטים, שהיו כנראה פרי-עטה) היתה נבלעת במרקם העשיר של המוזיקה, בשטיחי הסאונד הסטראולביים המבעבעים. ב-Monade, פרוייקט צד של סדייה, שהניב שלושה אלבומים, צעדה השירה צעד קדימה, פסעה גם לעבר מחוזות אישיים ואיטימיים – לצד אלה הפוליטיים המובהקים שכיכבו לא פעם, והפציעו בשירים בשברי סיסמאות סוציאליסטיות – ועכשיו היא עיקר העניין. עד כדי כך שמילות השירים מצורפות לדיסק – וזה, עד כמה שידוע לי לגבי הדיסקוגרפיה של סדייה, חידוש של ממש.

בראיונות היחצנות הצולעים שפורסמו בעיתונות המקומית לקראת הופעתה בתל אביב ("טיימאאוט", "עכבר העיר") התייחסה סדייה להערכה המחודשת שזוכה לה כעת הפופ האלקטרוני הצרפתי במולדתו, אחרי שהתנכרו לו כל כך לאורך שנות ה-90. סדייה, לצד הרכבים כמו סטראו טוטל ואחרים, הייתה אמונה תמיד על הצד הזה של המוזיקה הצרפתית, שהייתה זנוחה וכעת שוב מתרפקים עליה בהתלהבות יתרה. באלבום השלישי והאחרון של מונאד השתתפה למשל רשֶל אורטס מן הדואו האייטיזי הצרפתי Luna Parker, שפרץ אל המצעדים בלהיט ה-chinoiserie החמוד-מתחכם "Tes états d'âme… Eric". כעת, באלבום החדש שלה, מגישה סדייה קאבר לשיר פחות ידוע של Les Rita Mitsouko, הרכב אייטיז צרפתי נערץ. "Un Soir, Un Chien", השיר שמוגש כאן בגרסת כיסוי – ללא ספק הממתק של האלבום – הוא מין מחווה פרנקופילית מהורהרת ל-"I Just Wanna Be your Dog". הסאונד המעוקם והנוזלי של הריטה מיצוקו מתייצב אצלה לכדי טראק מעודן ורב קולי. וכמו אצל הריטה, גם אצלה השיר טעון בתשוקה מתרפקת, מתרפסת, הזויה… אבל פחות?

לא רק קאבר אחד יש בדיסק: כלולה בו גם גרסה יפה לשיר של Wendy & Bonnie, דואו אמריקאי עלום-שם של שתי אחיות שהקליטו רק תקליט אחד אי שם בסוף שנות הששים. השיר, "By the Sea", משתלב להפליא בתימת הפרידה והאבל השורה על האלבום. סדייה הכניסה ביט מהיר במרקם החלומי של המקור, וכך העבירה את הפסיכדליה המתקתקה הזו לפסים של אינדי בריטי רגשני-מרוסן.

פרט לקאבר ל"ערב, כלב" יש בדיסק עוד שיר אחד בצרפתית, "Ceci est le coeur de Laetitia" ("זה לבה של טיסיה"). השיר היפה הזה, שזכור לטוב גם מהופעתה כאן, הוא כמו מסע בדמיון מודרך: מילותיו מתארות את נופי הטבע השגיבים המתגלים במסע פנימה, אל הלב, והשירה מוכפלת כאן במגוון של קולות ליווי, ומעוטרת, בצדק, באפקטים חלליים. והם נוכחים בעצם באלבום כולו, האלמנטים המונאדיים והסטראולאביים האלה, אבל במינון נמוך יותר, מרומז, ההולם נוף אקוסטי המלווה את השירה. משום שהאלבום הזה אישי מאוד, וגם מילולי. אם אחותה של סדייה "יצאה למסע למסע של מיליון שנה", כדברי השיר שמוקדש לה, אז היא, אולי בלית ברירה, יצאה למסע אל הכאב ואל הלב. קול האלט היפה של לטיסיה, שהרטט המונוטוני שלו, המרוחק משהו, היה מסימני ההיכר של סטריאולאב, מעודן כאן ונקי מתמיד, והוא מביע יפה את המנעד שבין כמיהה ושבר.

ראיון מוצלח דווקא שנתנה סדייה לג'רוזלם פוסט

2 מחשבות על “המסע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s