הַתאָמות

Absalon

צעקות מרות, קצובות, מטרידות, רודפות את המבקרות בתערוכת הרטרוספקטיבה לאמן הישראלי-צרפתי אבשלום (1964-1993), המוצגת כעת בביתן הלנה רובינשטיין (אוצרת: סוזנה פפר). הן בוקעות מעבודת וידאו המוצגת למעלה, במוניטור לא גדול המוצב בסופו של החלל הצר, התחום בקיר, שבקצה המפלס העליון. זו אחת משלוש עבודות וידאו הפזורות בתערוכה, והאמן עצמו מופיע בכולן. כאן נראות פניו הנעימות, הנעריות עדיין, של אבשלום. אלה נמתחות בסדרה של זעקות שוות, חוזרות ונשנות. בכל צעקה כזאת מגיח הראש קדימה, קרוב יותר אל המסך, כאילו ביקש האמן ליצור מין הטבעה עיקשת של פניו. לא מיד מבינות המבקרות את מקורן של הזעקות המטרידות האלה – או שמא מיד הוא מובן להן, שהרי אחרת אי אפשר – אלא שבתוך חללה של התערוכה הזאת, המולבן והטהור, נדרש זמן כלשהו כדי לעכלו. ומשעה שהתברר המקור בוודאות, נעשה החיבור הספקולטיבי והנמהר בין סיבה למסובב לבלתי נמנע: "הוא גילה שהוא חולה באיידס."

מבחינת הרושם הראשוני, שלוש עבודות הווידאו שבתערוכה עומדות כאילו בדיסוננס ביחס לשאר המוצגים בה – ששת תאי המגורים שלו, שהם עיקר התערוכה, לצד עוד כמה עבודות גדולות-מימדים הניצבות בתווך שבין 'מכונות מגורים' כאלה ופיסול. לצד "רעשים" (1993) שתוארה לעיל, ישנה גם "מאבק", גם היא מ-93, שהאמן נראה בה כשהוא מבצע סדרה של תנועות סיבוביות משונות, רפטטיביות, ספק מועד על רצפה חלקה, ספק מכשיל את עצמו בכוונה; וכן "פתרונות" המוקדם יותר (1992), שבה הוא מבצע סדרה של פעולות 'יומיומיות' בחללה של קובייה לבנה המרוהטת בחסכנות, לפי הצורך – פעם זו מכתבה, פעם ארונית המשמשת לשינה, ופעם מין תיבה מלבנית, ישרת צלעות מסרקופג, המדמה אמבטיה. עבודות הווידאו הללו חסכניות ונקיות באסתטיקה שלהן, והאמן מופיע בהן כשהוא לבוש חולצה לבנה מגוהצת ומכנס מחויט; אך ההוד העתידני, השאפתני, של מכונות המגורים נעדר מהן. אותם חללים לא גדולים – שטח הרצפה שלהם מתמצה לרוב בלא יותר משמונה מטרים רבועים, שהותאמו למגורי אדם אחד – עוטים נייטרליות נזירית, מודרניסטית לעילא, הפתוחה עדיין למגוון פירושים; ואילו עבודות הווידאו עושות שימוש חד וחלק במורשת פרפורמטיבית קשה, סיסטמטית – על גבול הציניות כאסטרטגיה, כתגובת-נגד קפקאית לגזירת-הגורל.

עבודות משל אבשלום, ששמעו הרחוק-קרוב מהדהד זה שנים בעולם האמנות הישראלי כמיתוס בלתי-סביר כמעט, כבר הוצגו בארץ בהזדמנויות שונות, והייתה אף תערוכת יחיד שהציג במוזיאון תל אביב ב-1992, כלומר עוד בחייו. אך רק כעת, בתערוכה בהלנה רובינשטיין הנושאת בפשטות את שמו, נחת כביכול המטען כולו. אבשלום, במקור מאיר אשל, הוא יליד אשדוד; לפריז נסע ב-87, כבחור צעיר לאחר שירותו הצבאי, ושם, במקביל ללימודי אמנות שרק החל בהם, ומשקשר קשרים הדוקים עם קהילת האמנות העכשווית המצומצמת דאז שבפריז (שאותה הכיר דרך דודו, שאצלו גם התגורר), החל בקריירה אמנותית קצרת-שנים אך מזהירה. העבודה של אבשלום עמדה מראשיתה בזיקה לעיצוב מודרניסטי קנוני ולארכיטקטורה של חללי פנים, והיא צמחה תוך שנים מעטות מתצלומים מעובדים ואובייקטים קטנים מקרטון, דמויי מודלים ארכיטקטוניים, לכלל פיסול בקנה מידה גדול, ולבסוף לחללים שיועדו, תאורטית, למגורי אדם. הפרויקט הגדול והידוע של אבשלום, שמוצג בתערוכה בשלמותו, היה בנייתם שישה תאים כאלה, שיועדו להישלח לשש ערים בעולם – פריז, ציריך, ניו יורק, תל אביב, פרנקפורט וטוקיו. אלה אמורים היו להיות מוצבים במרחב הציבורי העירוני ולאכלס את האמן בשיטוטיו בעולם. (שני התאים הראשונים שתכנן ובנה, אלה שיועדו לפריז ולציריך, בוצעו בגרסא סופית המותאמת למגורים. השאר קיימים רק בגרסת פרוטוטיפ, ובנויים עץ וקרטון. בתל אביב מוצגים כל התאים בגרסת הפרוטוטיפ – חמישה מהם באמצעות העתקי תצוגה, ואחד, זה שיועד לתל אביב, הוא הפרוטוטיפ המקורי.)

לבד מהדי הצעקות הבוקעות מן המפלס העליון, אופפת את התערוכה תחושה מפתיעה של שלווה, של סגירת מעגל. ביתן הלנה רובינשטיין, בחלליו המודרניסטיים הנקיים, הולם מאין כמוהו את תאי המגורים העדינים-מסתגרים של אבשלום, שכמו נחתו בו כצביר של חלליות ממקום אחר, רחוק ומוכר כאחד. בהשוואה לגולמניות היחסית של העבודות הפיסוליות המוקדמות יותר שלו – שנראה שהמוטיבציה להן הייתה הגדלה וסכמטיזציה של חפצים וכלי עבודה לממדי ענק – כאן מגיעה לשיא הסינתזה שבין חומרה נזירית ונפחיות מחושבת, מדודה; במובן מסוים, אלה איקונות ארכיטקטוניות שמוזערו עד לסף המינימום ההכרחי, לאחר שהמירו טיפוסים ארדיכליים מודרניסטיים, המזוהים לא פעם עם צורות מגורים קיבוציות, לתא מולבן וטהור המיועד למגורי אדם בודד. כמו בווילה קורבוזיאנית שׂגִּיאה, המשחק שבין חללים, פונקציות וצורות יסוד מעלה על הדעת יחידה אוטופית יחידה במינה, המעודדת לחיים של קונטמפלציה קפואה – אם כי במקום ההפתחות המחושבת אל החוץ וההכנסה שלו פנימה, כאן הקונפיגורציה של הנפחים חותרת לצמצום מירבי, להסתגרות.

עבודות מוקדמות יותר של אבשלום, החל במודלים קטני-ממדים, ועד סדרה קודמת של "תאים" שיכלו כבר להכיל דמות אדם, וכן "הצעות למגורים"– מודל בקנה מידה של 1 ל-5 שבו חללי מחייה מלבניים המקושרים ביניהם במחילות, כמו בבונקר תת-קרעי – מראים עד כמה היה החיפוש שלו נטוע בשאלות פורמליסטיות, בפירוק ובארגון מחדש של אלטרנטיבות חלליות, בבדיקת היחס שבין השלם לחלקיו, בסוגיות של התמרה והתאמה של הנתון החללי. אך שאלות אלה קיבלו, וכבר משלב מוקדם, מטען שלא רק שהיה מושגי, אלא היה גם ביטוי לפילוסופיית חיים רדיקלית. תחושה זו מתחזקת נוכח האיכות הפרוטטוטיפית של עבודותיו, גם אלה שזהו המצב המוגמר שלהן. כמו בתאי המגורים למיניהם, כך גם בסדרות הפיסוליות המוקדמות יותר – יוצא שדווקא איכויות המודל ממחישות את הדחיפות ואת המושגיות שעמדה בבסיס הפרויקט כולו – הרבה יותר מאשר מבנה שזכה לממש את ייעודו.

משה ניניו, במאמר יוצא מגדר הרגיל שלו המלווה את תצוגתם של התאים במקומות שונים בעולם מאז שנות ה-90, ושהתפרסם גם בקטלוג התערוכה הנוכחית ("אי-חזון קורן, או הקצוות המתאבכים של האפילה"), מסביר כי מרבית פועלו האמנותי של אבשלום התהווה בצל המחלה. פרויקט תאי המגורים, מסביר ניניו, עמד בסימן של אתגור-עצמי מתמיד של מי שהיה מאותגר-פיזית ומוחלש ממילא, דבר שהתבטא בהחרפת המתח שבין צמצום גובר מכאן, והתפרסות במרחב מכאן. "סביבות מגורים מכווצות אלה," כותב ניניו, "היו בעת הגייתן מעשה של צמצום עצמי פיזי רדיקלי, ובה בעת, כקבוצה, גם סמן של התפשטות גלובלית." על הרקע הזה, מובן שהשימוש החוזר בלקסיקון הצורני של והמודרניזם העלי והבאוהאוס – בדיוק כמו ההתשה-העצמית המכוונת שבווידאו שתואר לעיל – היא חזרה שיש בה אירוניה, ובוודאי גם אבסורד, משעה שהרדוקטיביות הזו מנותבת לסדרה של מבנים שאינם אלא מיטת-סדום בתלת-מימד (שהרי אבשלום תכנן את תאי המגורים בדיוק על פי מידות גופו, ומתוך כווננה ברורה להגביל את אפשרויות התנועה).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s